פסק-דין בתיק ת"א 161948/02

לפניי תביעה שטרית, שעניינה שיק על סך 150,000 ש"ח שנמשך על ידי הנתבע לפקודת התובעת. אין מחלוקת שהשיק לא נפרע. השיק הוגש לביצוע והתנגדותו של הנתבע נתקבלה. תצהירו של הנתבע מהווה כתב הגנה.

טענות הגנה של הנתבע

1.                  הנתבע היה בעת הרלוונטית בעליו של עסק בשם "עמית כבלים ותקשורת" (להלן: "העסק") שעסק בהתקנות לווין. בין הנתבע ובעלה של התובעת (להלן: "מר זיתוני") שררו יחסי ידידות, שכן מר זיתוני היה לקוחו של הנתבע במשך שנים בסוכנות הביטוח אותה ניהל הנתבע. סמוך לאוגוסט שנת 2000, ביקש מר זיתוני להצטרף כשותף לעסק ההתקנות. אותה עת, היה העסק בקשיים כלכליים. לאחר גילוי מלא של הנתונים, הספרים והמסמכים הקשורים בעסק, דרש מר זיתוני להצטרף כשותף שווה (50%) בעסק. סה"כ השקיע מר זיתוני 25,000 ש"ח בעסק. העסק לא התאושש וקרס.

2.                  מר זיתוני פנה לנתבע וסיפר לו כי אשתו - התובעת, לא ידעה על הצטרפותו לעסק והשקעותיו בו. מר זיתוני סיפר לנתבע כי יחסיו עם אשתו התדרדרו עקב כך, שכן כעת אשתו חוששת כי הוא ייתבע לשלם את מלוא החובות של העסק לצדדי ג'. מר זיתוני התחנן בפני הנתבע שיעזור לו לשקם את יחסיו עם אשתו, על ידי מתן השיק על שמה, על סך 150,000 ש"ח. מר זיתוני התחייב בפני הנתבע כי לא יעשה כל שימוש בשיק וכי השיק יימסר לביטחון בלבד ורק במידה ומר זיתוני יידרש לפרוע את מלוא החובות של העסק לצד ג', יוכל הוא להיפרע מן השיק. כך גם התחייבה התובעת בפני הנתבע, היינו - במידה ובעלה יאלץ לשלם מעל 50% מחובות העסק, ייעשה שימוש בשיק. מר זיתוני הודיע לנתבע כי יועבר אליו שיק נגדי על אותו הסכום. השיק מעולם לא הגיע לנתבע. כנגד העסק לא היו כל תביעות משפטיות או תיקי הוצאה לפועל. מר זיתוני לא שילם כל כספים כלשהם על חשבון חובות העסק.

3.                  הנתבע הוסיף וטען, כי השיק הוצא ממנו במרמה, תוך מצגים מדומים ומעשי תרמית והונאה. הנתבע הוסיף, כי אין לו כל יריבות עם התובעת ולא נתקבלה כל תמורה עבור השיק. על כן, אין לאכוף עליו לפרוע את השיק. הנתבע ציין כי מצבו השתנה לרעה עקב האירוע. כן טען, כי אם יידרש בעתיד לשלם סכום כלשהו על חשבון חובות העסק, לצדדי ג', ייווצר מצב בו הוא ישלם כפליים. הנתבע הצהיר כי אינו חייב כספים לתובעת או למר זיתוני, בעלה. כל חוב, אם ישנו, קיים בין העסק לצדדי ג' בלבד.

טענות התובעת

4.                  התובעת כפרה בטענות הנתבע. מטעם התובעת הובא תצהיר עדותו הראשית של בעלה, מר זיתוני. הלה הציג גרסה שונה לאופן התנהלות העניינים עובר למסירת השיק. אליבא דמר זיתוני, הנתבע הוא אשר פנה אליו בבקשה שיעזור לו במימון העסק. העסק הוצג על ידי הנתבע, אגב מצגי שווא מטעים, כרווחי וכדאי. בין מר זיתוני והנתבע שררו אז יחסי חברות רבת שנים ומר זיתוני נעתר לבקשת הנתבע והפקיד בידיו של הנתבע סך כולל של 39,000 ש"ח, לטובת העסק. הנתבע הבטיח להעביר לתובע גילוי מלא של כל הפרטים אודות העסק, הנתונים, הספרים והמסמכים הקשורים בעסק. עד עצם הגשת התצהיר, לא הועברו אלו לידי מר מר זיתוני. מר זיתוני מעולם לא נכנס כשותף לעסק, אלא אך היה מלווה פיננסי.

5.                  בסוף חודש אוגוסט שנת 2000 פתחו מר זיתוני והנתבע חשבון משותף (להלן: "החשבון העסקי") בסניף הבנק בו מתנהל חשבונם הפרטי של מר זיתוני והתובעת (להלן: "החשבון המשותף"), כאשר על סמך חסכונותיהם של בני הזוג, ניתן לעסק אשראי בסך 50,000 ש"ח. סוכם עם הנתבע, כי משיכת כספים מהחשבון העסקי תיעשה על ידי שתי חתימותיהם בצירוף חותמת. בהמשך, מפרט מר זיתוני בפירוט רב את סכומי ההלוואות אשר נתן לעסק ואת ההחזרים השונים, אם נתקבלו, אותם החזיר לו הנתבע. לטענת מר זיתוני, ביום 7.9.00 שונתה ההסכמה בדבר החתימות דלעיל. הוסכם כי לצורך משיכת כספים מן החשבון העסקי, תספיק חתימה אחת וחותמת. הנתבע הבטיח לתובע כי יודיע לו בטרם ימשך כל שיק. הנתבע לא עמד בהסכמות שהושגו, הזמין ארבעה פנקסי המחאות והחל מושך כספים רבים מהחשבון העסקי, מעל למסגרת האשראי המותרת ומבלי ליידע את מר זיתוני. מר זיתוני היה טרוד באותה עת במחלתה של אמו ולא היה מודע לנעשה בחשבון העסקי. בעת ההיא עוד הוסיף מר זיתוני והלווה לנתבע 25,000 ש"ח. הנתבע הבטיח למר זיתוני כי לעסק יכנסו תקבולים והחובות יוסדרו במהלך נובמבר שנת 2000. לאחר פניות מצד הבנק, שונו זכויות החתימה, לשתי חתימות בתוספת חותמת כפי שהיה בעבר.

6.                  מר זיתוני הוסיף ופירט פירוט רב את השתלשלות העניינים מכאן ואילך. בין היתר הצהיר, כי כרטיסי האשראי שלו ושל מעבידו, מר הררי, שימשו כבטוחות לעסקאות  הזמנות רכבים והשכרתם, באשר מעולם לא שולמו ההזמנות על ידי הנתבע. מר זיתוני והנתבע הם שנאלצו לשאת בחובות שהצטברו לחברות השכרת הרכב. לאחר שהצטברו הדרישות מצד הבנק ומצד חברות ההשכרה להסדרת החובות ולאחר שהנתבע לא קיים את הבטחותיו כי לעסק יכנסו תקבולים והחובות יוסדרו, דרש מר זיתוני מהנתבע כי תוסר ערבותו לבנק, יושבו לו כספי ההלוואה במלואם והרכבים יוחזרו וישולמו החובות בגינם. הנתבע ביקש להפיס את דעתו של מר זיתוני ולצורך כך נתן בידו את השיק, נושא תאריך הפירעון 9.11.00, בסך של 150,000 ש"ח, על פי תחשיב גס שערכו השניים, במסגרתו נלקחו בחשבון ההלוואות שנתן מר זיתוני, יתרת החוב בחשבון העסקי והמחאות דחויות. הוסכם, כי בשלב מאוחר יותר, לאחר הסדרת החובות השונים, ייערך תחשיב נוסף וההפרש ישולם למר זיתוני. 

7.                  באשר לטענת היריבות, טוענת התובעת כי השיק ניתן לצורך כיסוי חובות הנתבע לה ולבעלה, מאחר וההלוואות והערבויות שניתנו לעסק היו מכספי בני הזוג ומחסכונותיהם המשותפים (סעיף 37 לתצהיר מר זיתוני). השיק נמשך לפקודת התובעת נוכח דרישתה המפורשת כי כך ייעשה. הטעם לכך הינו, כי לאחר שגילתה התובעת את השתלשלות האירועים בפרשתנו, סירבה היא לסמוך על בעלה או על הנתבע וביקשה להבטיח כי הכספים יועברו לחשבון נפרד, על שמה בלבד.

8.                  לטענת היות השיק "לביטחון בלבד", משיבה התובעת כי משלא נכתב דבר בעניין זה על השיק, אין לקבל טענה זו. עוד נטען, כי חזקה היא ששטר ניתן בעד תמורה ובלא תנאי (סעיפים 29(א), 20(ג) לפקודת השטרות [נוסח חדש] בהתאמה) והנתבע לא סתר חזקות אלו ולא סיפק כל הסבר סביר למשיכת השיק בסך הנקוב לפקודת התובעת.

9.                  אף לשיטת הנתבע (כי מר זיתוני הינו שותף שווה בעסק, היינו נושא במחצית מחובותיו),  יש לפרוע את השיק, שכן רובץ על הנתבע חוב אשר גדול מסך השיק, והוא מורכב מכספים אשר משך הנתבע לכיסו, בתוספת ההלוואות שנתן לו מר זיתוני ובניכוי הסכומים אשר השיב לו הנתבע (ראו סעיפים 70-83 לתצהיר מר זיתוני).

דיון

10.             לא מצאתי צורך להביא במלוא רוחב היריעה מטענות התובעת על פרטיהן. טעמי לכך הינו פשוט. כאשר מדובר בתביעה בעילה שטרית, על הנתבע להראות מדוע אין עליו חובה לפרוע את השטר ומדוע דין התביעה להדחות. כעיקרון, מי אשר תובע מכוח שטר, אינו צריך לפרט את נסיבות קבלת השטר בתביעתו. לפי סעיף 37 לפקודת השטרות [נוסח משולב] (להלן: הפקודה), די בכך שהוא אוחז בשטר כדי לתבוע מכוחו. יש לבחון את טענות הנתבע ולקבוע אם עמד הוא בנטל ההוכחה, אם לאו.

11.             הנתבע לא הכחיש כי השיק נמשך על ידו, נחתם על ידו וניתן על ידו לתובעת. אליבא דהנתבע, השיק ניתן לביטחון בלבד. השיק הותנה בתנאי מתלה, והוא - אם מר זיתוני ישלם לנושי העסק מעבר לחלקו היחסי בשותפות (מחצית), יהא על הנתבע לפרוע את השטר. לטענת הנתבע, התנאי מעולם לא התקיים. לפיכך, אין להיפרע מן השיק. טענת ההגנה לפיה שטר נמסר על-תנאי מעוגנת בס' 20(ב)(2) לפקודה. בענייננו, ניכר על גבי השיק הכיתוב "לבטחון". דא עקא, קו מתוח על גבי כיתוב זה, המלמדנו כי המושך, לכל הפחות, חזר בו מכוונתו לכתוב כאמור על גבי השיק. הנתבע לא התייחס למחיקת הכיתוב "לבטחון". דווקא התובעת בחרה לציין במפורש, כי התנאי נכתב על השיק עצמו ונמחק. שתיקתו של הנתבע בעניין זה פועלת לרעתו ומרמזת, כי מחיקת הכיתוב כאמור, יכול ומעידה אף על חזרה מכוונתו של הנתבע ליתן את השטר כשטר ביטחון דווקא.

12.             יוצא אפוא, כי התנאי נשאר בעסקת היסוד (אם בכלל). השיק מהווה שטר לכל דבר ואת התנאי ניתן להעלות כטענת הגנה כנגד התביעה. על מנת להוכיח את טענתו זו, על הנתבע בתביעה שטרית להראות שניים: ראשית, כי חיובו על פי השטר איננו מוחלט, אלא מותנה בקרותו של אירוע פלוני; שנית, כי התנאי לחבותו לא נתקיים (ראו לעניין זה ש' לרנר, דיני שטרות (תשנ"ט 1999) בעמ' 350).

לעניין זה, יפים דברי כב' השופט זוסמן (כתוארו דאז) בע"א 333/63 שמולוביץ נגד "סיקו" חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה, שותפות מוגבלת , פ"ד יח(1) 551, 553:

"אין כל יסוד לטענת בא-כוח המערער כי על המשיבה היה להוכיח את הפרת החוזה על-ידי המערער ואת נזקה, כדי לזכות בסכום השטרות. עילת התביעה לא היתה הפרת חוזה, אלא התחייבות המערער על-ידי שטרות, ואף 'שטרי בטחון' בכלל 'שטרות' המה. חזקת התמורה לפיו סעיף 29 (א) פועלת במקרה מסוג זה באופן שנטל ההוכחה לעובדות המצדיקות את 'מימוש הבטחון' על-ידי אוחז השטר אינו מוטל עליו, אלא על חותם השטר מוטל נטל ההוכחה כי אוחז השטר אינו רשאי לתבוע על-פיו. 'המוציא מחברו עליו הראיה': שטר יוצר 'חזקה' לטובת האוחז בו, וחותם השטר הוא בגדר 'המוציא מחברו' לפי סעיף 29 (א)"

(ראו גם ע"א 421/74 שגן נ' מדר פ"ד כט (1) 445 ,446 ).

מסקנתי היא כי הנתבע לא הרים את נטל הגנתו. הנתבע לא הוכיח כי אכן השטר ניתן לביטחון בלבד, היינו כי היה הוא מותנה בתשלום (ע"י מר זיתוני) של יותר ממחצית מחובות העסק לנושים, על מנת שימומש.

13.             יש להקדים ולומר: מר זיתוני טען, כי בכל הנוגע לעסק, למעשה, לא היה עסק בכלל (עמ' 29 שורה 20). גרסתו של הנתבע אודות קיומו של העסק והתנהלותו ככלל, עמדה על כרעי תרנגולת. בחקירתו הנגדית, נשאל הנתבע שאלות פשוטות אודות עבודות ההתקנה של העסק והתשלום עבורן, ההתקשרויות עם חברות הלוויין, ההתקשרות עם חברת "גירית",  מאזני העסק, ההוצאות של העסק, כלי העבודה של העסק, החשבוניות שהפיק העסק, המשכורות ששלומו לעובדי העסק, תלושי המשכורת שהופקו לעובדי העסק, ועוד. הנתבע העיד כי  יש בידיו אסמכתאות מספקות (ראו חקירתו בעמ' 11-16, 19, ו-21). הלכה למעשה, נמנע הנתבע מלהציג, במרבית הסוגיות, את האסמכתאות הנדרשות להוכחת טענותיו. הסבריו לאי הצגת המסמכים היו יותר מתמוהים. כך למשל, כאשר נשאל הנתבע מדוע לא צירף לתיק בית המשפט את תלושי המשכורת ששילם לעובדיו והדיווחים לרשויות, חרף בקשותיו החוזרות ונשנות של ב"כ התובעת, ענה הנתבע: "כי אתה מנסה להחזיק את המקל בשני קצותיו" (עמ' 14 שורה 9). כאשר נשאל מדוע לא הוצגו מסמכי הזיכוי בגין כלי העבודה, ענה הנתבע: "זה לא רלוונטי. אתה אומר שאני לא שותף" (עמ' 16 שורה 10). כאשר נשאל האם העסק הרוויח, ענה הנתבע: "זה לא עניינך אם לא היית שותף ..." (עמ' 16 שורה 22). כאשר נשאל מדוע לא הוצגו האסמכתאות בגין הוצאות העסק, ענה הנתבע: "...המסמכים האלה נוגעים לשותפות. אם תודה שאתה שותף, אתה תקבל את כל המסמכים" (עמ' 22 שורות 3-4). לא למותר להביא עוד מדברי הנתבע עת נחקר נגדית, כדלהלן: